top of page
1/1
סיפורה של טייסת הכיבוי אלעד
יחידת הכיבוי האווירי של מדינת ישראל, המוכרת גם בשם טייסת אלעד ע"ש צופה האש אלעד ריבן שנספה בשרפה בכרמל, היא כוח כיבוי אווירי המורכב מאנשי אגף המבצעים של הרשות הארצית לכבאות והצלה. שותפים להפעלת הכוח אנשי המערך האווירי של משטרת ישראל, חברת אלביט וחברת טרגט מבית אלקטרה.
בשנת 2010 התרחשה השרפה בכרמל, שהייתה לנקודת מפנה שהביאה לשינוי פני מערך הכבאות בישראל. עד לשרפה זו, היה מערך הכבאות בנוי באופן מבוזר תחת רשויות מקומיות ובאיגודי ערים תחת אחריות משרד הפנים.
בתחום הכבאות האווירית התבססו שירותי הכיבוי עד שנת 2000 על חיל האוויר, אשר הפעיל מסוקי יסעור לצורכי כיבוי באמצעות מכלי מים נישאים. לאחר שנמצא כי צורת עבודה זו יוצרת נזקים לרוטור ולשלדת המסוק, הופסקה פעילות חיל האוויר ועברה לידי חברות פרטיות המספקות שירותי ריסוס חקלאיים (תחילה חברת כים-ניר ואחר כך חברת תלם) שסיפקו שירות זה בקבלנות תחת פיקוד שירותי הכיבוי.
לאחר השרפה בכרמל, כחלק מלקחי האסון, התקבלה החלטה להקים טייסת כיבוי בישראל. ב-7 בדצמבר 2010, עוד לפני הקמת הטייסת, הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו כי טייסת הכיבוי שתקים מדינת ישראל תקרא טייסת "אלעד", על שם אלעד ריבן, צופה האש בן ה-16 מחיפה, שנספה באסון יחד עם צוות הכיבוי עמו פעל.
טייסת 249 - ״ציפור האש״
בינואר 2011 החליטה ממשלת ישראל על הקמת מערך כיבוי אווירי למדינת ישראל. מכיוון שחיל האוויר של צה"ל היה הגוף היחיד שהיו לו הידע והניסיון להקמת טייסת יש מאין, הוטלה המשימה לפתחו. במכרז שפרסם משרד הביטחון, זכתה 'אלביט מערכות' אשר רכשה מטוסי כיבוי ושכרה את חברת כים-ניר לצורך ביצוע המשימה.
חיל האוויר שהיה הגוף המקצועי המנחה הקים את טייסת 249 - ציפורי האש (ברשת הקשר מטוס כיבוי נקרא מטר שזה 249 בגימטריה) שהייתה אמונה על בניית תורת הלחימה לכיבוי אש מהאוויר ועל הכוונת טייסי הכיבוי מהקרקע. טייסי הכיבוי של חברת כים-ניר ביצעו את פעולות הכיבוי בפועל, בהתאם להנחיות ולנהלים של חיל האוויר.
בסיסה של טייסת הכיבוי נקבע בשדה דב כמו כן, נקבעו שני מנחתים ראשיים מהם יצאו המטוסים לכיבוי שריפות. מנחת מגידו בצפון ומנחת קדמה בדרום. תוך 4 חודשים, נרכשו 8 מטוסי כיבוי והונחו אבני היסוד לטייסת כיבוי במדינת ישראל.
יחידת הכיבוי האווירי
לאחר הקמת הטייסת הוחלט לסגור את יחידה 249 ולהעביר ממנה את האחריות לכיבוי האווירי של מדינת ישראל. מכיוון שלרשות הארצית לכבאות והצלה לא היה כל ניסיון בהפעלה אווירית, הוחלט לשייך את היחידה למערך האווירי של משטרת ישראל ולהציב בה בנוסף, אנשי כיבוי שיתנו את המענה המקצועי בתחום זה.
ב-5 בינואר 2015 הודיעה חברת אלביט מערכות על חתימת חוזה שיתפרס על פני 8 שנים ויכלול גם תשלום עבור שעות טיסה, שדרוג תשתיות, תחזוקה, הפעלת מנחתים, טיפול בחומרים מעכבי בעירה והיבטים נוספים של הפעלת הטייסת.
במסגרת חוזה זה רכשה אלביט עוד 6 מטוסי כיבוי ובכך עלה סד"כ הטייסת ל-14 מטוסים.
ב־1 בנובמבר 2016 עברה האחריות על הפעלת הטייסת למשטרת ישראל.
ב־19 בינואר 2017, בתום 5 שנים וחצי של פעילות מבצעית בחיל האוויר, עברה יחידת הכיבוי האווירי לפעול תחת היחידה האווירית של משטרת ישראל באופן רשמי.
אופן הפעלתה של היחידה נקבע בתצורה הבאה:
• חברת "אלביט מערכות" אשר זכתה במכרז מול משרד הביטחון אחראית להפעלת ולתחזוקת מטוסי הכיבוי האווירי
• אלביט בוחרת קבלן משנה שיהיה אחראי לספק טייסים, מכונאים וצוותי קרקע אזרחיים. בין השנים 2011–2018 הייתה זאת חברת כים ניר, בין השנים 2018–2024 הייתה זאת חברת קליר קאט תעופה (Clear Cut Aviation), ב‑27 באפריל 2023 הוארך החוזה בין אלביט למדינה לעוד 8 שנים ונחתם מול משרד ביטחון הפנים (הבת"פ). משנת 2024 משמשת החברה טרגט אלקטרה מקבוצת אלקטרה כקבלן משנה.
• משטרת ישראל אחראית על הניהול האווירי.
• הרשות הארצית לכבאות והצלה אחראית על העברת הדרישות המבצעיות.
כיום, שנת 2025, פועלים תחת טייסת הכיבוי: 14 מטוסי כיבוי מסוג "אייר טרקטור AT-802F".
קטעי עיתונות - השנים שקדמו לטייסת ״אלעד״
bottom of page